השנה הכל הפך להיות סימבולי אצלי. איש חכם אמר לי פעם, תפרשי את החיים כמו שאת מפרשת חלום ומאז זה מה שאני משתדלת לעשות.
אני מבינה שכל מה שקורה פה זה רק סיפור, "הסיפור שאינו נגמר" אמנם אבל זה מה שמביא אותי להשתמש בסימבול של ט"ו בשבט.
בתהליך הזריעה אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן יקח לזרע לנבוט.
כי הרי כל מה שקורה מתחת לאדמה, נסתר וסמוי מעינינו.
מה שכן, הזרע חייב לעבור תהליך של פירוק וריקבון לפני שהוא נובט החוצה. ככה תהליכים מתרחשים בטבע ואולי זה גם מה שקורה פה עכשיו…
אז השנה, מלבד שתילה של צמחי מרפא ומאכל בגינת הירק שלי,
אני הולכת לשתול בגינת הלב שלי זרעים של תקווה ושל סבלנות.
סבלנות כדי שאצליח לקבל את תהליך הנביטה הארוך, במיוחד לאור העובדה שהמין האנושי אוהב להאיץ תהליכים.
ותקווה שיום יבוא ובאמת ינבט כאן משהו חדש,
הרבה יותר טוב…
ט"ו בשבט שמח ושנשמע בשורות טובות